אבונוטיך — נמל עתיק ונשכח בפפלגוניה, על חוף הים השחור

על המדרון המתון, שבו שוכנת כיום העיירה אינבול על חוף הים השחור, עמד פעם אבונוטיך — נמל מסחרי יווני קטן, שהתפרסם בכל העולם העתיק בזכות אחת מהפרשיות הדתיות השערורייתיות ביותר בהיסטוריה. דווקא כאן, באבונוטיך, במאה ה-2 לספירה, צמח פולחן האל הנחש גליקון ונביאו היצירתי אלכסנדר, שעליו כתב הסאטיריקן לוקיאנוס מסמוסה בציניות עוקצנית. כיום לא נותר מהעיר העתיקה לא חומות ולא עמודים, אך שמה חי בשם הטורקי İnebolu ובמטבעות ברונזה נדירים הנושאים את הכיתוב ΑΒΩΝΟΤΕΙΧΙΤΩΝ. זהו מקום למטייל-חוקר, לחובב תולדות הדתות ולמי שאינו נרתע מקילומטרים ארוכים על הכביש המפותל שלחופי הים השחור, בחיפוש אחר רוחן של ערים שנעלמו.

ההיסטוריה והמקור של אבונוטי

על פי הגרסה הנפוצה ביותר, העיר נוסדה במאה ה-3 לפנה"ס כ"אמפוריון" — תחנת מסחר שתלויה בסינופה החזקה, הפוליס היוונית הגדולה ביותר בדרום חוף הים השחור. כבר שמה של העיר מעיד על מקורה: Ἀβώνου τεῖχος בתרגום מיוונית עתיקה פירושו "חומת אבונוס" או "מבצר אבונוס", כאשר אבונוס הוא ככל הנראה שמו של הבעלים המקורי או מייסד המבצר. התושבים כינו את עצמם Αβωνοτειχίτης — "אבונוטיחיטים".

המיקום נבחר בתבונה. חוף פפלגוניה בין סינופה לשפך נהר גאליס (קיזילירמק של ימינו) היה שטח הררי וקשה למעבר, עם רצועה צרה של אדמה פורייה ליד הים. אבונוטיך הפך לאחד הנמלים הנוחים הבודדים בקטע זה, נקודת מעבר לסחר בעץ, שרף, פשתן ועבדים, שהועברו דרך סינופה אל הים התיכון. חשיבותה האסטרטגית של העיר הייתה צנועה, אך מספקת כדי שתחזיק מעמד לאורך מאות שנות טלטלות.

בשנת 64 לפנה"ס, לאחר מלחמת מיטרידטוס השלישית, נכנס האזור לתחום ההשפעה הרומית. פפלגוניאה הפכה לחלק ממערכת הפרובינציות של רומא, ואבונוטיך, כמו רוב הפוליסים היווניים הקטנים בחוף, שמרה על אוטונומיה בתמורה לנאמנות. מטבעות הברונזה של העיר, שהוטבעו בתקופתם של הקיסרים אנטונינוס פיוס, מרקוס אאורליוס, לוציוס ורה ולוצילה, מעידים על חיים עירוניים יציבים, אם כי צנועים.

דווקא במאה ה-2 לספירה אירע האירוע ששינה את גורל העיר. אלכסנדר, יליד המקום — אדם כריזמטי ויוזם, תלמידם של חסידי אפולוניוס מטיאנוס, מחולל הנסים המפורסם — ייסד כאן פולחן חדש של אל הנחש גליקון. לפי עדותו של לוקיאנוס, אלכסנדר פנה לקיסר הרומי (ככל הנראה לאנטונינוס פיוס) בבקשה לשנות את שמה של עיר הולדתו מאבונוטיך ליונופול — "עיר יון", אחיו של אסקלפיוס. לא ידוע אם הקיסר העניק את החסד הזה באופן רשמי, אך על מטבעות מאוחרים יותר אכן מופיעה הכתובת ΙΩΝΟΠΟΛΙΤΩΝ, ובתקופה הביזנטית העיר כבר נקראה רק יונופוליס. דווקא משם זה, לאחר מאות שנים של שיבושים, נגזר השם הטורקי המודרני İnebolu.

אדריכלות ומה לראות

נתחיל בהודאה כנה: כמעט ואין שרידים ארכיאולוגיים של אבונוטיס כשלעצמם. לא נותרו חומות, לא מקדשים, לא אגורה, ולא נערכו חפירות שיטתיות בשטח אינבולו המודרנית. השכבה העתיקה מונחת מתחת לעיר המודרנית, חלקית נשטפה על ידי הים, וחלקית בנויה. עם זאת, למטייל יש כאן מה לראות — צריך רק לשנות את נקודת המבט מ"סיור בין חורבות" ל"קריאת הנוף".

החוף, הנמל וקווי המתאר של העיר העתיקה

טיול לאורך הטיילת של אינבול נותן מושג מצוין מדוע דווקא המקום הזה נבחר על ידי המתיישבים היוונים. ממזרח וממערב המפרץ מוגן על ידי צוקים נמוכים, מצפון — ים פתוח, ומדרום — אמפיתיאטרון של גבעות. הנמל העתיק היה ממוקם בערך באזור המזח המודרני; כאן בדיוק עגנו הספינות שהובילו סחורות מהים השחור לסינופה, ומשם לאגאידה. מהגבעה הקרובה ביותר נפרשת פנורמה שכמעט ולא השתנתה במשך אלפיים שנה.

המקום שבו עמד מקדש אפולו

על פי מקורות עתיקים, באבונוטיס פעל במאה ה-2 לספירה מקדש אפולו — בדיוק בו, לפי סיפורו של לוקיאנוס, העלה אלכסנדר הצגה של לידתו המופלאה של האל גליקון, לאחר שהכניס לתוך ביצת אווז חלולה נחש קטן וחי. כיום אי אפשר לאתר את המיקום המדויק של המקדש, אך סביר להניח שהוא עמד בחלק המרכזי של העיר העתיקה — בערך במקום שבו נמצא כיום הרובע העתיק אינבולו, עם המסגד העות'מאני ובתי העץ המסורתיים.

מטבעות, כתובות ועקבות נומיסמטיות

העקבות החומריות העיקריות של אבונוטיך הן המטבעות שלה. מטבעות ברונזה עם הכיתובים ΑΒΩΝΟΤΕΙΧΙΤΩΝ ו-ΙΩΝΟΠΟΛΙΤΩΝ הוטבעו במאה ה-2, עם דיוקנאות של קיסרים וקרובות משפחתם, כולל לוצילה, אשתו של לוציוס ורה. על חלק מהמטבעות מצויר הנחש גליקון עם אוזניים אנושיות — בדיוק כפי שתיאר אותו לוקיאנוס. מטבעות אלה שמורים באוספי המוזיאונים הגדולים בעולם; בטורקיה עצמה ניתן לראות עותקים בודדים במוזיאון הארכיאולוגי של קסטמונו ובמוזיאון הארכיאולוגי של איסטנבול.

הפנתיאון של העיר העתיקה

מלבד אפולו וגלוקון, באבונוטיס סגדו לזאוס, אסקלפיוס, דיוניסוס, ניקה, ארטמידה וזפיר — מערך טיפוסי של פולחנים עירוניים בעיר יוונית עתיקה. דבר זה מעיד על חיי דת תוססים, עם חגים, תהלוכות והקרבת קורבנות, שמהם לא נותרה כיום אף לא אבן זיכרון אחת.

מורשת יונופוליס — עקבות נוצריות

בתקופת העת העתיקה המאוחרת הפכה העיר למרכז בישופי במסגרת המטרופולינה של גנגרה (צ'נקרי של ימינו). ההיסטוריון הצרפתי מיכאל לקין מזכיר בספרו "Oriens Christianus" שמונה בישופים של יונופוליס בין השנים 325 ו-878 — החל מפטרוניוס, שהשתתף בוועידת ניקאה בשנת 325, ועד לניקיתאס, שהיה במאה ה-11 גם בישוף וגם חרטולריוס של בית היתומים הגדול של קונסטנטינופול. הבישוף רן נכח בוועידת כלקידון בשנת 451, ודיוגנס – בוועידת אפסוס בשנת 431. בימי הביניים מוזכר בישוף נפרד בשם יוחנן. לאחר המאה ה-11, הכהונה הבישוףית דעכה בהדרגה בעקבות השקיעה הכללית של ההשפעה הביזנטית באזור, ובמאה ה-20 הוחזר תואר יונופוליס באופן סמלי על ידי הכנסייה הקתולית ככהונה בישוףית (משנת 1929 עד 1971), אשר נשא, בין היתר, הקרדינל האמריקאי מבולטימור ג'יימס גיבונס — אחד מההיררכים הקתולים המשפיעים ביותר בארצות הברית בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

הנוף והאווירה של אינבול המודרנית

העיירה המודרנית בערב קיצי מזכירה תפאורה לרומן פרובינציאלי: בתי עץ בסגנון עות'מאני יורדים במדרגות אל הים, דייגים מתקנים רשתות ליד המזח, מעל הגגות עולה ריח של אנשובי צלוי ופידה טרייה. דווקא הקצב האיטי הזה, ולא החורבות המפוארות, הוא הרושם העיקרי מביקור באתר אבונוטיך — כאילו העיר הסתירה בכוונה את עברה העתיק תחת שכבת חיי היומיום של חוף הים השחור.

עובדות מעניינות ואגדות על אבונוטי

• לוקיאנוס מסמוסה מתאר בחוברת "אלכסנדר, או הנביא השקר" כיצד מייסד פולחן גליקון באבונוטיך השתמש בנחש מאולף ממקדוניה, שעליו הוצמדה מסכה בדמות אדם; הלסתות המכניות הופעלו באמצעות חוטים נסתרים, ו"האל" כביכול שוחח עם העולים לרגל.
• לדברי לוקיאנוס, אלכסנדר הצליח כל כך, עד שקיבל פניות מהקיסר מרקוס אאורליוס עצמו וממפקדי הצבא שיצאו למלחמת פרתיה. אחת מ"נבואותיו" של גליקון — המלצה להשליך שני אריות לדנובה — גרמה כביכול לאסון צבאי של הצבא הרומי.
• השם יונופוליס, שניתן לעיר לבקשת אלכסנדר, קשור לאיון — אחיו המיתולוגי של אסקלפיוס, או, לפי גרסה אחרת, ליוונים האיוניים שהתיישבו בחוף. שינוי שם זה הוא מקרה נדיר שבו שערורייה דתית שינתה את שמות המקומות למשך אלפי שנים.
• השם הטורקי המודרני İnebolu הוא עיוות ישיר של המילה היוונית Ἰωνόπολις: דרך השלבים Aineboli, Ineboli, Ainepoli, המילה קיבלה בהדרגה את צורתה הנוכחית. לעתים, במקורות מימי הביניים, העיר כונתה פשוט Abono.
• פולחן גליקון השפיע באופן מפתיע על התרבות המודרנית: פסל רומני ממוצא צ'כי והעיר קונסטנצה עצמה שומרים על פסל שיש של גליקון מהמאה ה-2, שנמצא בשנת 1962 — הדימוי היחיד שנותר של "אל הנחש" במלוא קומתו.

איך להגיע לאבונוטי

אינבולו המודרנית ממוקמת במחוז קסטמונו, בחוף הצפוני של טורקיה, כ-100 ק"מ צפונית למרכז המחוז קסטמונו וכ-200 ק"מ מזרחית לסינופ. למטייל מרוסיה הנוח ביותר לטוס לאיסטנבול (שדות התעופה IST או SAW), ומשם לטוס בטיסה פנימית לקסטמונו (שדה התעופה Kastamonu, קוד KFS) — הטיסה אורכת כ-1 שעה ו-15 דקות. יש גם טיסות סדירות לסמסונה (שדה התעופה SZF), ומשם לאינבול כ-260 ק"מ בכביש החופי הציורי D010.

מקסטמונו לאינבול ניתן להגיע בדולמוש או באוטובוס בין-עירוני תוך כ-2 שעות; הדרך מתפתלת בין מעברי הרים ומספקת תצפית נהדרת על הגיאוגרפיה של פפלאגון. מאיסטנבול יוצאים אוטובוסים ישירים בלילה, הנסיעה אורכת 11–12 שעות. ברכב מאיסטנבול — כ-750 ק"מ, נוח יותר לחלק את הדרך לשני חלקים עם לינה בקסטמונו או בספראנבולו. אין כמעט צורך בתחבורה ציבורית בתוך אינבולו: כל האתרים המעניינים נמצאים במרחק הליכה.

טיפים למטייל

הזמן הטוב ביותר לביקור הוא סוף האביב (מאי-יוני) ותחילת הסתיו (ספטמבר-אוקטובר). בקיץ החוף חם ולח, ובחורף הים השחור ליד אינבול אפור וסוער, עם רוחות עזות וגשם תכוף. שלג הוא דבר נדיר כאן, אך הטמפרטורה בינואר יורדת ל-2...5 מעלות. בעונת המעבר, האור הרך מדגיש במיוחד את קווי המתאר העתיקים של הגבעות החופיות, והמוני התיירים בפינה זו של טורקיה מועטים ממילא.

מה לקחת איתכם: נעליים נוחות לטיולים על הטיילת והגבעות, מצלמה, הספר של לוקיאנוס "אלכסנדר, או הנביא השקר" (בתרגום לרוסית הוא קיים בסדרה "מונומנטים ספרותיים") — לקרוא אותו בדיוק במקום שבו התרחשה העלילה, זה תענוג מיוחד. קחו איתכם לירות מזומנות מראש: יש כספומטים באינבול, אך הם מעטים. כאן מבינים אנגלית בצורה מוגבלת, ולכן יועיל לכם מילון שיח בסיסי או מתרגם בטלפון.

עם מה לשלב את הטיול: 90 ק"מ דרומה שוכנת קסטמונו עם מסגדי הסלג'וקים שלה, הטירה העות'מאנית ומוזיאונים אתנוגרפיים, ובמרחק של 3 שעות נסיעה מזרחה — סאפראנבולו המפורסמת עם בתיה מהמאה ה-18 המוגנים על ידי אונסק"ו. אם יש לכם יומיים-שלושה, תוכלו להרכיב מסלול מלא של "חוף פפלאגון": אמאסרה, אינבולו, סינופ — שלוש נמלים עם היסטוריה בת אלף שנים, כל אחת עם אופי משלה. באינבולו עצמה, אל תשכחו לטעום את הדגים המקומיים — חמסו וברבולקה, את הלוקוס הטרי מהים השחור, ואת הגבינות הפפלאגוניות מחלב עזים, המוגשות במסעדות המשפחתיות ליד המזח.

אל תצפו מאבונוטיך לחורבות מרשימות או לשלטים המציינים "העיר העתיקה נמצאת כאן": זהו מקום לאלה שמגיעים כדי לקרוא את הנוף, ולא כדי להשוות תמונות במדריך הטיולים. אך דווקא באווירה השקטה, כמעט נטולת התיירים, של העיירה אבונוטיך השוכנת לחופי הים השחור, מתגלה תופעה היסטורית נדירה — מקום שבו אמפוריום קטן בשולי העולם המתורבת הוליד פולחן שעליו התווכחו קיסרי רומא וכתב אחד הסאטיריקנים הטובים ביותר של העת העתיקה.